יש לי רגישות ממשית למילים. אני חשה בנוח כאשר מילים מתמקמות במדויק בהקשרן. מפריע לי, למשל, כאשר מכנים בן אדם במילה "רע". האין זו התעלמות מצבר הנסיבות שהביאוהו למעשיו הרעים?
שאלות על משמעות כלי השפה נשאלו כבר בתקופות עתיקות. סיפור מגדל בבל ניסה לתת הסבר לבליל השפות הקיים בעולם – כיצד קרה שבני האדם מפוזרים ברחבי העולם ודוברים שפות שונות? היוונים תהו לגבי מקורן של המילים – האם מילה שייכת לעצם שהיא מתארת באופן טבעי, או שאין היא אלא תוצאה של הסכמה בין בני אדם?
לקראת פרויקט הגמר שלי במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל ביצעתי מחקר מעמיק על הקשר שבין שפה למחשבה, וליתר דיוק – על ההבדל שבין שפות "טבעיות" לבין שפות "מתוכננות". במאמר זה ארצה להציג את הפרויקט ואת ההאפשרות אשר עלתה במהלכו – האפשרות להתייחס אל השפה ככישור לשליטה, כזה שאף ניתן לפתח באופן פעיל ולבנות בעזרתו עולמות חדשים לגמרי.
שפות לא הומצאו
על פי אריקה אוקרנט השפות שאותן אנו דוברים לא נוצרו על פי שום תוכנית או עיצוב מוגדרים מראש. אף אחד לא המציא את הצרפתית למשל, וגם לא את הפורטוגזית – השפות קמו והתפתחו עם הזמן. הראשון אמר משהו בצורה מסוימת, השני חזר עליו ומישהו שלישי קישט. נטייה הפכה להרגל עד שלאורך הדרך הפכה השפה למערכת. כך נולדים "פידג׳ינים", כינוי לשפה חדשה שנוצרת מעירוב של כמה שפות אחרות לצורך תקשורת בין דוברי השפות הללו, סלנגים וניבים; כך נולדו האנגלית, הרוסית והיפנית. השפות הטבעיות נוצרו כתוצאה מתהליך אורגני וספונטני.
ההערכה היא שהשפות הראשונות הופיעו לכל הפחות לפני כמה עשרות אלפי שנים. עדויות כתובות הן האמצעי המרכזי לניתוח התפתחות השפות לאורך השנים וכיוון ששיטות הכתב הראשונות הומצאו לפני כ־5000 שנים, אי אפשר למצוא עדויות מוצקות מתקופות קדומות יותר. אף על פי כן, ישנן שיטות לשחזור שפות קדומות גם ללא עדויות כתובות – מתוך השוואת שפות קרובות, בין אם הן מודרניות או קדומות, אך בעלות היסטוריה כתובה.
מעריכים כי כיום קיימות כ־6,800 שפות ייחודיות. אולם גורמים חברתיים, דמוגרפיים ופוליטיים תורמים להיעלמותן המהירה של שפות רבות, משום שחברות קטנות מתבוללות לתוך תרבויות עולמיות ובין־לאומיות. מגוון הצורות, הדפוסים והצבעים אשר נמצאים בשפות העולם מהווה עדות לפלא הטבע, למערך עוצר הנשימה של אפשרויות היכולות להופיע, סבוכות ופרועות, החל מההקצאות האנושיות הפוריות של המוח והגרון, ועד אינטליגנציה וכישורים חברתיים. אחד מתפקידיו של הבלשן, המשותף גם לביולוג ולבוטנאי, הוא לא לספר לנו כיצד הטבע צריך להתנהג או כיצד יצירותיו צריכות להיראות, אלא לתאר את היצירות הללו במלוא הדרן המסועף ולנסות להבין איך הן יכולות ללמד אותנו על החיים ועל העולם, ובעיקר, כך במקרה של הבלשנות, על אופן הפעולה של המוח האנושי.
שפות מתוכננות
"שפה מתוכננת" היא שפה שבה אוצר המילים והמבנה הדקדוקי הומצאו באופן יזום ומתוכנן, להבדיל משפה טבעית אשר התפתחה באופן טבעי כחלק מהתרבות. שפה מתוכננת היא למעשה חיקוי של שפה טבעית, בעיקר מבחינת כללי התחביר והפונולוגיה. מנגד, ההבדל בין שפות מתוכננות ל־"שפות מלאכותיות" (כגון שפות מחשב או שפות לוגיות) הוא בכך שהאחרונות אינן מחקות בהכרח את הדקדוק האנושי, ובדרך כלל חסרות מערכת פונולוגית. הבדל נוסף הוא ששפה מתוכננת עשויה להפוך בתנאים מסוימים לשפה טבעית, אולם אין אפשרות להפוך שפת מחשב או שפה לוגית לשפה אנושית טבעית.
לרוב שפה מתוכננת נוצרת לשם תקשורת בין בני אדם, בעיקר כדי להקל על התקשורת הבין־לאומית, אך יש שפות מתוכננות אשר נוצרו לצורך קיום תקשורת סודית, במסגרת יצירה ספרותית, או כניסוי בלשני. מספר שפות מתוכננות נוצרו למשל במסגרת ניסויים בלשניים בקופי אדם, כדי לאפשר לקופי האדם לרכוש שפה הדומה לשפה אנושית טבעית.
אחת השפות המתוכננות הישנות ביותר מבין המוכרות לנו היא ה־"לינגואה איגנוטה" של הילדגרד פון בינגן, נזירה גרמנית בת המאה ה־12. מלומדים תהו זה מכבר מהי מטרתה של שפה זו, המוצגת בכתב יד כרשימה של אלף מילים עם תרגומים לטיניים וגרמניים. מכיוון שהיה ידוע כי הילדגרד חווה חזיונות (שכן היא שיחזרה אותם בטקסטים תיאולוגיים), ההנחה הייתה כי הלינגואה איגנוטה שלה הייתה סוג כלשהו של "גלוסולליה" (התבטאות בשפה משונה ולא מובנת, בדרך כלל כחלק מפולחן דתי כלשהו). למרות ששפתה של הילדגרד אולי הונעה על ידי סוג של השראה אלוהית, העובדה שהיא נכתבה במילים המאורגנות בקפידה לקטגוריות בעלות משמעות ויחסיות מבנית בין מילים, גורמת לה להיראות יותר כמו עבודה מכוונת של ממציא שיש לו תוכנית מאשר הארה רוחנית.
מטרת שפתה של הילדגרד אולי אבדה בהיסטוריה, אך באמצעות המסמכים שנשתמרו השפה עצמה שרדה. ברם, כמה שפות אחרות לא היו מספיק ברות מזל על מנת לשרוד, על אף שדומה כי הדחף להמציא שפות הוא ישן וקונסיסטנטי כמו השפה עצמה. השפות שהומצאו תמיד שיקפו את מה שאנשים חושבים על השפה שלהם, כמו אומרים: ״בשביל מה אנחנו צריכים שפה?״, והדגימו את העיקרון לפיו המצאה משרתת תכלית ובאה לתת מענה טוב יותר, לעומת האלטרנטיבות הנוכחיות, על צורך קיים. למעשה, בהיסטוריה של העולם המערבי ניתן למצוא שלוש סיבות עיקריות ליצירת שפות.
את שורשיה של הראשונה שבהן ניתן לאתר במאות ה־17 וה־18, תקופה המאופיינת ביצירת שפות במטרה לשפר את איכות החשיבה האנושית. השניה שבסיבות מאפיינת את המאה ה־19, ותמציתה לשפר את התקשורת הבינלאומית באמצעות יצירת שפה משותפת, ובכך היא משקפת את היותה של השפה אמצעי תקשורת. האחרונה שבסיבות בגינן שפות נוצרות באופן יזום ומכוון היא בעלת המאפיינים המודרניים יותר: יצירת שפה בשביל הכיף, האסתטיקה והאמנות.
כדי ליצור שפה צריך קודם כל מניע. לאחר מכן היוצרים חושבים על מצלול השפה ועל האספקטים הסוציולוגיים הטמונים באופן השימוש בה. מה שחשוב ביצירת שפה – מלבד ידע תיאורטי בלשני – הוא רגישות מסוימת המאפשרת להבין מה עובד ומה לא בהתאם למטרה שלך. במובן מסוים, יצירת שפה היא יותר אמנות מאשר כלי מדעי – האם צייר צריך לדעת כימיה? זה יכול לעזור, אך אין זה הכרח.
חמש שפות לדוגמה
על מנת לתרגם את השפות המומצאות המובאות בפוריקט לשפה שכולנו נבין, יצרתי שיטה ויזואלית ייחודית.
בחרתי מספר תמונות ״איקוניות״ מאתרי חדשות בחודש יוני 2020, אשר אותן סביר להניח שכולנו נהיה מסוגלים לזהות. בהמשך עברה כל תמונה חמש מניפולציות קולאז׳יות שונות בהתאם למאפייני כל אחת מהשפות. בעיצוב הספר עשיתי שימוש חוזר בתבניות חזותיות ריקות שמתמלאות בכל פעם בתוכן מורכב, מוטיב שסייע בהסברת התוכן הלא מוכר.
יותר מכך, המוטיב מרפרר לתבנית הפעולה המאפיינת את תהליך יצירת השפה, זו הקשורה למניעיו של יוצר השפה ולמחשבתו על משתמשיה העתידיים. כך, למעשה, יצרתי גם אני ״שפה חזותית מתוכננת״ משלי.
את תהליך זה ביצעתי על חמש שפות שונות: "אספרנטו", "שיחדש", "קודקס סרפיניאנוס", "ללאדן" ו־"טוקי פונה".
בשתי התמונות הבאות מוצג "המהלך החזותי" כולו כמעין תוכן עניינים, בתמונה הראשונה ריק ובזו הבאה אחריה מתווספות שש התמונות אשר נבחרו לפרויקט:
צילום: דניאל חנוך
I. אספרנטו – Esperanto
ב־1887 יצר אליעזר לודוויג זמנהוף את האספרנטו, אותה הוא ייעד אותה להפוך לשפת עזר בין־לאומית. סביר להניח שאינכם מכירים דובר אספרנטו. עם זאת, זוהי השפה המתוכננת המדוברת ביותר כיום ומספר דובריה בעולם עומד על כשני מיליון בני אדם.
זמנהוף התמלא תסכול לשב הסכסוכים הרבים שהיו בין הקבוצות השונות בביאליסטוק מולדתו. הוא הבין את הקושי שיש לבני אדם בלמידת מגוון השפות של שכניהם, והעריך כי השנאה והדעות הקדומות נובעות במידה רבה מאי־הבנות שהן כורח המציאות בהיעדרה של "שפת גשר" משותפת. על החוברת ששמה "השפה הבין־לאומית: מבוא וספר לימוד מלא" חתם דוקטור זמנהוף כמקובל באותם הימים בשם העט "Doktoro Esperanto" שפירושו "הדוקטור הַמְּקַוֶּה". זמנהוף קיווה באמת ובתמים שהאספרנטו תהפוך לשפת עזר בין־לאומית ותתרום לשלום העולמי.
הבלשנות מזהה שתי קבוצות עיקריות של גורמים המעורבים בהתפתחותה של שפה. מצד אחד – גורמי פירוד גיאוגרפיים, כלכליים, חברתיים ומעמדיים אשר גורמים לריבוי שפות. מצד שני – גורמי איחוד, קידמה טכנית, פיתוח אמצעי תקשורת, מאבק לשיוויון, דפוס, ספרות ואמנות אשר מעודדים כולם איחוד של שפות. בראי חלוקה זה, התהוות האספרנטו היא תוצאה ישירה של התגברות גורמי האיחוד על גורמי הפירוד. זמנהוף היה הראשון מבין יוצרי השפות, עד זמנו, שהיה בעל האינטואיציה המתאימה להבין כי הפתרון הנכון עבור יצירת שפה המתפקדת היטב מצוי בליקוט מילים שהן כבר בינלאומיות, ולא ביצירת שפה חדשה לחלוטין.
הדקדוק של האספרנטו הינו פשוט ביחס לשפות לאומיות: יש בה 16 כללי דקדוק בסיסיים (המופיעים בחיבור "פונדמנטו דה אספרנטו"). אוצר המילים הבסיסי מבוסס על מספר מצומצם יחסית של שורשים, ואין בה יוצאים מן הכלל. משום כך, שפת אספרנטו קלה יותר ללימוד לעומת שפות זרות אחרות, במיוחד עבור דוברי שפות אירופיות. אספרנטו נהגית בדיוק כפי שהיא נכתבת וסדר המילים במשפט גמיש למדי. למעשה, באספרנטו, כמעט כל סדר מילים הוא אפשרי וחוקי.
דוגמה למילה המסבירה את גישתו של זמנהוף על ההתנהגות ויחסי הגומלין שבין אנשים היא המילה "הומארניסמו", בתרגום חופשי, "אנושיות". הומארניסמו היא תורת ההומניזם של זמנהוף, השם החדש שבו כינה, החל משנת 1906, את הגישה הפילוסופית והדתית של בית הלל כפי שראה אותה. על פי גישה זו, על כל אדם לראות ולאהוב את כל בני האדם מכל המדינות כאחיו ("ואהבת לרעך כמוך"). שינוי שם המונח על ידי זמנהוף (מן השם הקודם, Hilelismo) נועד להפקיע את המושג מתחום היהדות ולהפוך אותו לנייטרלי עד כמה שניתן, בהתאם למודל השפה הנייטרלית שיצר ובהתאם למודל של דת אנושית נייטרלית. זמנהוף אף השתמש במושג Neŭtralismo ("נייטרליות") בתור מילה נרדפת ל"הומארניסמו", ובמושג neŭtralisto ("ניטראליסט") כמילה נרדפת ל־homaranisto ("הומארניסט").
צילום: דניאל חנוך
II. שיחדש – Newspeak
"שיחדש" היא שפה בדיונית המוצגת בספרו של ג'ורג׳ אורוול בספרו המוכר והידוע "1984" אשר יצא בשנות ה־40 של המאה הקודמת.
כמו במקור האנגלי, השם העברי הוא הלחם הסיבים של המילים ״שִׂיחַ״־ו״חָדָש״. על פי היצירה של אורוול, הוכנסה שיחדש לשימוש על ידי השלטון של המדינה הבדיונית "אוקיאניה" במטרה לגרום לכך שהדיבור יהפוך לפעולה אוטומטית של הגרון, במקום פעולה שיש מאחוריה מחשבה. במילים אחרות, המטרה הייתה להגביל את יכולות החשיבה העצמאית של האזרחים ולמנוע את התמרדותם. לא פלא, אם כן, שהמינוח "שיחדש" הפך לביטוי תרבותי מקובל עבור תיאור מסולף של המציאות בעזרת מונחים הממסכים את האמת.
אורוול גילה עניין ב־״אנגלית בסיסית" (Basic English). זהו סגנון כתיבה אנגלי, המשתמש רק במקבץ של 850 מילים בסיסיות מהשפה האנגלית ,שקיבץ הבלשן צ'ארלס אוגדן כאשר עבד ב־BBC במלחמת העולם השנייה. אולם עד מהרה נחשפו חסרונותיה בפני אורוול. במאמרו "פוליטיקה והשפה האנגלית" (1946) הוא מותח ביקורת על האנגלית הסטנדרטית, על המטאפורות הגוססות שלה, על המימוש היומרני ועל הרטוריקה שבה. במסקנתו חוזר אורוול בדבריו אודות דעיכה לשונית באופן תמתי:
”
אמרתי מכבר כי ההתנוונות של שפתנו ככל הנראה ניתנת לריפוי. מי שמכחיש זאת עשוי לטעון כי השפה רק משקפת תנאים חברתיים קיימים, וכי איננו יכולים להשפיע על התפתחותה, על ידי שום התעסקות ישירה במילים או קונסטרוקציות
בעיצוב השפה אורוול התבסס על המבנה הדקדוקי של האנגלית אבל הדקדוק והטיות המילים משתנים בשל המחסור העצום באוצר המילים. כיוון שבשיחדש אין ניגודים, על מנת להביע משמעות מנוגדת של משהו (בגבולות המותר) צריך להוסיף קידומת למילה המקורית. כך לדוגמה באנגלית המילה "warm" תהפוך ל-"uncold". לעומת זאת, שמות תואר ופעלים מתבססים על שמות עצמים קיימים. לדוגמה, כדי להגיד שדבר מסוים הוא מהיר מתבססים על המילה "speed" ומוסיפים את התוספת "ful". כך הופכת המילה לשם תואר "speedful" במקום המילים הרגילות, "fast" או "rapid". כדי ליצור תואר פועל, נוסיף למילה "speed" את המילה "wise" וכך ניצור את תואר הפועל "speedwise". כך מסתפקים במילה "wise" לתיאור כל פעולה במקום להתאים את המילה לפעולה עצמה וכך להוסיף עוד מילים מיותרות (כגון "rapidly"). בשיחדש, מילה שקשה לבטאה, או שעלולים לטעות בשמיעתה, נחשבת למילה גרועה.
שפות טבעיות מתפתחות ומשתכללות באופן טבעי עם הזמן ככל שהן מדוברות יותר ויותר. בשיחדש, אולם, קרה הדבר ההפוך: אוצר המילים בשפה פחת ככל שהשפה התפתחה. ככל שצומצם המבחר, צומצם הפיתוי לחשוב.
צילום: דניאל חנוך
III. קודקס סרפיניאנוס – Codex Seraphinianus
שפה זו מופיעה באנציקלופדיה מאוירת של עולמות מדומיינים שפורסמה בשנת 1981 על ידי לואיג'י סרפיני שהיה אדריכל, מאייר ומעצב תעשייתי איטלקי.
הספר כולו כתוב באלפבית בלתי מובן. האנציקלופדיה כוללת איורים ביזאריים של בעלי חיים, צמחייה, אנטומיה ומכונות, פרי דמיונו מעורר ההשתאות של המחבר. האיורים הם לרוב סוריאליסטיים, פרודיות של דברים בעולם האמיתי: פרי מדמם, צמח הגדל לצורת כיסא וזוג אשר מתנה אהבים ועובר במהלך האקט מטמורפוזה לתנין. חלק מהאיורים מכילים ארכיטיפים וסמלים תרבותיים מוכרים, בעוד שאחרים (בעיקר בפרק העוסק בפיזיקה) מופשטים מאוד.
הכתב נראה כמו שיטת אלפבית בעלת מראה מערבי, הכתובה משמאל לימין בשורה בעלת אותיות גדולות ואותיות קטנות. חלק מהאותיות מופיעות רק בתחילתן או בסופן של מילים, סממן אשר מופיע בדרך כלל בשפות שמיות. צורת האותיות מפותלת, דמויית חוט, עם לולאות או קשרים אפילו, והיא מזכירה במעט את כתב הסינהלית. עם זאת, לא ידוע בודאות האם הכתב אכן יוצר מילים בעלות משמעות. השפה המורכבת אינה מובנת, אך עושה שימוש ברעיונות טיפוגרפיים מוכרים כמו אותיות גדולות, רשימות מאורגנות במספור, תבליטים והערות שוליים.
בהרצאה בבית האגודה לאוהדי ספרות באוניברסיטת אוקספורד בשנת 2009, סרפיני הצהיר כי אין משמעות מאחורי הכתב שבקודקס. הוא הסביר כי מדובר בכתיבה אסמית (Asemic writing) – צורת כתיבה סמנטית פתוחה ללא מילים. פירושה של המילה "אסמית" הוא "ללא תוכן סמנטי ספציפי", או "בלי יחידת המשמעות, (אפילו הקטנה ביותר). סרפיני רצה שהכתב יעביר את התחושה שילדים חווים אל מול ספרים שהם טרם יכולים להבין, למרות שהם רואים שהכתיבה הגיונית למבוגרים. אין בקריאה צורך ללמידה או פענוח, אלא להפוך את המבוגרים לאנאלפבתים, ולגרום להם להתחבר לחוויה הויזואלית בתוכה ניתן לתרגל את הדמיון. אי הבנת המשמעות מייצרת סיפורים חדשים (ואולי אף משמעות בפני עצמה, באופן פרדוקסלי).
ניתן אולי לומר ששפה זו ממחישה לנו את הרגלנו להאמין כי כל הסובב אותנו מפוענח על ידי שפה כלשהי, שהנוף מנסה לבשר לנו דבר מה ושיש איזושהי משמעות בסידורם של גרמי השמים. מטבע קיומנו אנו מחפשים הגיון בעולמינו בכדי לשרוד אותו (גם כאשר אין הגיון כלל, לפחות לכאורה).
IV. לאאדן – Láadan
לאאדן היא שפה פמיניסטית אותה תכננה הבלשנית סוזט היידן אלגין בשנת 1982. השפה נכללה בסדרת ספרי המדע הבדיוני שיצרה ״שפת אם״.
שפה זו הומצאה על מנת לבחון את תיאוריית היחסות הלשונית לפיה קיים קשר בין השפה שבה אנו מדברים למחשבותינו, ובמיוחד על מנת לקבוע אם התפתחות שפה שמטרתה להביע דעות נשים תצליח לעצב תרבות. השערתה המשנית הייתה כי שפות טבעיות מערביות עשויות להתאים יותר לביטוי דעותיהם של גברים מאשר לאלו של נשים.
אלגין תמכה במדע בדיוני פמיניסטי, וטענה:
”
נשים צריכות להבין כי מדע בדיוני הוא הז'אנר הספרותי היחיד בו סופרת יכולה לבחון את השאלה כיצד ייראה העולם אם ניפטר מ־X כאשר את X אפשר להחליף בכל אחת משפע העובדות מהעולם האמיתי שמגבילות ומדכאות נשים
לפיכך על פי אלגין ״נשים צריכות לנצור ולתמוך במדע בדיוני״.
שם השפה הוא הלחם בין המילה ״לאאד״ (= "לתפיסה"), והמילה ״דאן״ (= "שפה"), כלומר – שפה המשנה תפיסה. זוהי שפה נשית א־פריורית – שפה שבה רוב המילים או כולן אינן נשענות על שפות קודמות להן. שפות אלו לעיתים מנסות לסלק סכמות קבועות ומפלות שנוצרו בשפות קודמות. לאאדן היא שפה טונאלית, בה הטון הוא תכונית מבחינה, מה שאומר כי שינוי הטון גורר בהתאם שינוי במשמעות.
בלאאדן ישנן שלוש מילים שונות ל־"גיל הבלות", חמישה סוגים שונים של ״הריון״, שבע דרכים ל־״ווסת״ ואחת עשרה מילים שונות למילה "אהבה". רעיון הפרספקטיבה הנשית בא לידי ביטוי גם בהיבטים של מבנה לשוני. התחביר של השפה נבנה בדרישה שהדוברים יבהירו למה הם מתכוונים כשהם מדברים. כל משפט מתחיל במילה המציינת את פעולת הדיבור (speech act) המתבצעת (הצהרה, שאלה, פקודה, בקשה, הבטחה, אזהרה) ועל ידי מילת סיום המסמנת את מידת האמינות שבה הדברים נאמרים: בנייטרליות, כסיפור מומצא או בהוראה.
להלן מילים לדוגמה מתוך השפה:
osháana
וסת
ásháana
וסת קלה
elasháana
וסת ראשונה
husháana
וסת כואבת
desháana
וסת מקדימה
wesháana
וסת מאחרת
lawida
לשאת הריון
lalewida
לשאת הריון בשמחה
lewidan
לשאת הריון לראשונה
lóda
להיות מותשת בהריון
widazhad
להיות בסוף ההריון,
ולחכות בקוצר רוח לסופו
zháadin
לחוות את גיל הבלות
azháadin
לחוות את גיל הבלות על מי מנוחות
elazháadin
לקבל את גיל הבלות בזרועות פתוחות
V. טוקי פונה – Toki Pona
טוקי פונה היא שפה מתוכננת, פילוסופית ואומנותית בעלת 120 מילים ו־14 אותיות בלבד. השפה הומצאה על ידי הבלשנית הקנדית סוניה לאנג בשנת 2001 סביב עקרונות הטאואיזם ובעקבות דיכאון שחוותה. ייעוד השפה היה לפשט את מחשבתה.
שמה של השפה בטוקי פונה מורכב מהמילים "טוֹקִי" – שפירושיה כשמות עצם הם "שפה" או "דיבור", ו־"פּוֹנָה" – שפירושיה הם "טוּב" או "פשטות". כלומר, השפה היא הדיבור הפשוט או השפה הטובה. "קיבלתי השראה מציידים־לקטים", אמרה לאנג, "דמיינתי את ההתקשרות בטבע שנעשית בצורה פרימיטיבית".
הליך בניית שמות העצם בטוקי פּונה נעשה בשלבים, כך שכל שלב בנוי על בסיס קודמו. דהיינו, צירוף שם העצם מתחיל בשם העצם עצמו ולאחר מכן כל מילה משמשת כתואר שם שהופך את העצם לספציפי יותר ויותר. טוקי פונה מצמצמת את המחשבה הסמלית לאלמנטים הבסיסיים ביותר שלה על ידי מיזוג מושגים קשורים ושימוש במילים בודדות לביצוע פונקציות מרובות של דיבור. הדובר מבטא בדיוק את מה שהוא מתכוון להגיד. לדוגמה: אין מילה ספציפית ל־"בננה", במקומה אומרים : ״פרי צהוב״; "מכונית" הופכת לחלל שמשמש לתנועה.
דרך יעילה להסביר את עקרונות השפה היא דרך צבעים: ״יש לך מיליוני גוונים שקצת שונים זה מזה, ובשלב מסוים מישהו אומר "מכאן לכאן כחול, ומכאן לכאן ירוק". ישנם טווחים שרירותיים שאנשים מסכימים עליהם״. לטוקי פונה לוח צבעים בעל חמישה צבעים – לוג'ה (אדום), לאסו (כחול), ג'לו (צהוב), פימחה (שחור), וואלו (לבן): ״כמו צייר, הדובר יכול לשלב אותם כדי להשיג כל גוון בספקטרום״.
אפילוג
אריקה אוקרנט אומרת בספרה ״בארץ השפות המתוכננות״:
”
השפות המתוכננות הן עדות לא לפלא הטבע אלא לדחף האנושי לשלוט בטבע. הן היו ניסיונות מכוונים, מעוצבים בקפדנות לאלף את השפה על-ידי הפיכתה למסודרת יותר, יותר רציונלית, פחות עמוסה בחוסר עקביות ואי סדרים. יש מאות כאלה וכולן היו כישלונות, שפות מתות שלא מדוברות כמעט על ידי איש כיום. ובכן, ברור שהן היו – אם תשתול פרח פלסטיק, האם הוא יגדל?
הדרך בה אנשים חושבים על שפה מושפעת מהתקופה בה הם חיים ,וניתן לראות כיצד הזמנים המשתנים הובילו, באופן כללי, לשינויים בסוגי השפות שהומצאו. בתהליך יצירתן של מרבית השפות היו מעורבות שנים של עבודה והקרבה. ממציאיהן הונעו על ידי חלומות שווא של תהילה והכרה, או על ידי תקוות צנועות שהעולם יכול להפוך למקום טוב יותר באמצעות שפה. ברוב לעתים היה זה השילוב של השניים .
העיסוק בשפה ככלי שליטה וגם כאמצעי לשינוי פוליטי ותודעתי מהווה פתח לדיון מעמיק בסוגיות חברתיות. מבחינתי, המניע העיקרי ליצירת הפרויקט הוא ההכרה בתופעה זו: האפשרות לשאול שאלות על הדבר הבסיסי ביותר שלתוכו נולדנו כולנו ונראה כי הוא מאפיין כל מישור ומישור של קיומנו – השפה.