"ביזנס או פלז'ר"? מצב תודעתי הנחקר ביתר שאת בשנים האחרונות מציע לוותר על השאלה ולהפיק את המרב משני העולמות

-

פרופסור מרטין סליגמן הוא נשיא האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה בדימוס וממייסדי הפסיכולוגיה החיובית, שהציבה לעצמה כמטרה להפוך אנשים למאושרים יותר. בהרצאת TED שנתן סליגמן הופתעתי לגלות מושג חדש שאוזניי טרם שמעו  'חווית זרימה'. באותה הרצאה טען סליגמן כי יכולת הזרימה של אדם מהווה נדבך קריטי להיותו מאושר. הוא אף הגדיל לומר כי למעשה זרימה מהווה בכלל סוג אושר נפרד בפני עצמו. 

כמובן שלא יכולתי להישאר אדיש כלפי הגילוי החדש ומיד התחלתי לחקור את הנושא. כשנחשפתי ל־Flow Genome Project – פרויקט שעניינו לחקור את התופעה ולהכשיר אנשים וארגונים על מנת למקסם את יכולת הזרימה  גיליתי שמאחורי המושג מסתתר רעיון עמוק יותר מגחמה קצת שטחית של מרדף אחר האושר, כזה הטומן בחובו הצעה לדרך חיים אחרת: דרך חיים המעודדת אותנו למתוח את עצמנו לקצה גבול היכולת, וליהנות מזה.

כמו לנגן ג'אז

הגם שאני גיליתי את ה'זרימה' (באנגלית 'flow') באותה הרצאה מקוונת, את המושג טבע למעשה הפסיכולוג האמריקאי־הונגרי מיהַאי צִ'יקסֶנְטְמִיהַאיִי.

במחקרו סובב הפלנטה וארוך השנים שהחל אי שם בשנות ה־60 של המאה ה־20, צ'יקסנטמיהאיי ניסה לענות על השאלה מה הופך את החיים לחיים משמעותיים אשר ראוי לחיותם. בעשרות אלפי ראיונות עם אמנים, מדענים, ספורטאים ואנשי עסקים אשר הקדישו את חייהם למקצועם, צ'יקסנטמיהאיי הבחין בתיאור החוזר על עצמו אצל רבים מהנחקרים – תחושת אקסטזה וזרימה ספונטנית נטולת מאמץ הנובעת מעצם העשייה עצמה. מכאן הדרך הייתה סלולה לזיהוי הזרימה כתופעה ייחודית.

כיצד להגדיר את אותה זרימה? מהו בדיוק אותו מצב? ובכן, ניתן לתאר זרימה כחוויה סובייקטיבית של קשב גבוה אך לא מאומץ, הנאה ומודעות עצמית נמוכה אשר יכולה להתרחש במשך ביצוע פעיל של משימה מאתגרת. צ'יקסנטמיהאיי עצמו תאר את התופעה במילים מעט ידידותיות יותר בראיון לכתב העת Wired כאשר סיפר על הזרימה את הדברים הבאים:

... להיות מעורב לחלוטין בפעילות לשמה. האגו נושר. הזמן חולף. כל פעולה, תנועה ומחשבה נובעת באופן בלתי נמנע מהקודמת, כמו נגינת ג'אז. כל ישותך מעורבת, ואתה משתמש במיומנויות שלך עד תום.

תיאור זה הזכיר לי אגב את הסצנה הידועה בסרט 'נפלאות התבונה' בה גיבור הסרט ג'ון נאש רושם משוואותיו ללא הרף על קירות וחלונות הספרייה, ללא כל מודעות לזמן החולף או למוזרות מעשיו.

זרימה אינה אך תחושה נעימה – זו המסקנה אליה הגיע סטיבן קוטלר, חוקר זרימה וממייסדי ה־Flow Genome Project. במחקר מרשים שערך קוטלר אשר עיקרו עסק בקשר בין זרימה לביצועים גילה החוקר כי כמעט כל ההישגים האנושיים המרשימים בכל תחום – אומנות, ספורט, מדע, עסקים – מקורם בזרימה. מסקנתו הנועזת הייתה כי למעשה מצב הזרימה הוא סימן ההיכר של ביצועי אנוש אופטימליים. למסקנה דומה, הפעם במספרים, הגיעה גם ענקית הייעוץ הגלובלית, חברת מקינזי (McKinsey), לאחר מחקר שערכה במשך 10 שנים. החברה מצאה כי כשמנהלים בכירים נמצאים במצב של זרימה, הם פרודוקטיביים פי חמישה מאשר במצב רגיל. במילים אחרות, ביום עבודה אחד בזרימה מנהל יודע לבצע עבודה שהייתה דורשת כשבוע במצב אחר. אפשר כמובן לתהות אם זה מיטיב עם העובדים שתחתם, אך יש להודות שעבור החברה שבשבילה טורחים אותם מנהלים מדובר בעסק לא רע.

תיארתי עד כאן את הזרימה כצופה מבחוץ. אך חשוב לציין שכולנו חווים זרימה בעצימויות משתנות במהלך חיינו. זרימה עשויה להתחולל כשאנחנו משחקים כדורגל בהתלהבות, מנגנים שיר שאנחנו ממש אוהבים או אפילו בזמן שיטוט אקראי ברחבי האינטרנט. עוצמת חווית הזרימה נעה למעשה על ספקטרום. החל מ־'מיקרו־זרימה' – כמו בפעם שהייתם שקועים בשיחה כה מרתקת עד שלא הבחנתם שחלפה עברה לה שעה תמימה – ועד לחוויית זרימה מיסטית הפורצת את גבולות המציאות היום-יומית המוכרת לנו. חותר הקיאקים המקצועי סאם דריבו תאר אותה כך:

... זה כאילו הגעתי לנקודה בה בהירות, אינטואיציה, מאמץ וריכוז התנקזו לאחד והביאו אותי לרמת תודעה גבוהה יותר, רמה בה כבר לא הייתי אני, הייתי חלק מהנהר.

 אין זה מקרי שחותר קיאקים יודע לתאר כה יפה חווית זרימה. לספורטאי אקסטרים יש מקום של כבוד בהתפתחות חקר הזרימה בשל היותם, ככל הנראה, המומחים הגדולים ביותר בכניסה למצב המדובר – במרבית ימי העבודה שלהם חייהם תלויים בכך. אגב, הדמיון בין תיאור החוויה לתיאורן של חוויות תחת השפעת חומרים פסיכדליים או מדיטציות עמוקות אינו מקרי גם הוא ומקורו בתופעה מוחית הנקראת היפו־פרונטליות חולפת, עליה נרחיב בהמשך, אשר משותפת לכל החוויות.

זרימה מבוקרת

כאמור, חקר הזרימה משך כבר כמה וכמה פסיכולוגים חיוביים שהביעו עניין במוטיבציה, חקר ביצועים, היצירתיות, תשומת לב ורגשות. באופן טבעי וכמו תמיד ברוטינה המחקרית, הגדרת התופעה שימשה נקודת פתיחה במסע להבנת הזרימה, החל מאפיונה וכלה באפשרות לייצרה ולבקרה באופן מחושב.

כך למשל צ'יקסנטמיהאיי ועמיתיו למחקר זיהו שבעה מאפייני ליבה אוניברסליים אשר נוכחים בחוויה כשאדם נמצא בזרימה: מעורבות וריכוז מוחלטים, תחושת אקסטזה, תחושת בהירות גדולה, ידיעה שהמשימה היא ברת־עשייה על אף היותה קשה, תחושת שלווה ואובדן האגו, עיוות תחושת הזמן, ומוטיבציה פנימית ומהותית. הם זיהו גם שהפעולה שיוצרת את הזרימה הופכת לפעולה הנתפסת כמתגמלת, וכך הופכת להיות ראויה לעשייה בפני עצמה.

קוטלר המשיך ופיתח את החקירה בתורו אחר מה שהוא כינה 'טריגרים לזרימה' (flow triggers). תחת כינוי זה מסתתרים התנאים המקדימים המאפשרים כניסה למצב זרימה. בספרו המעולה, "עלייתו של סופרמן" (The Rise of Superman: Decoding the Science of Ultimate Human Performance), קוטלר משתף את ממצאיו ומונה לא פחות משבעה־עשר טריגרים לזרימה אותם הוא מחלק לארבע קבוצות: טריגרים פסיכולוגיים, סביבתיים, חברתיים ויצירתיים.

לפני שנצלול אל עומקם של כמה מן הטריגרים, נתעכב על אחד מיוחד – הלא הוא יחס האתגר-יכולת. יחס זה נגזר מתרשים הזרימה של צ'יקסנטמיהאיי המהווה את אחת התרומות החשובות לחקר הגורמים לזרימה. בתרשים ישנם שמונה אזורים שונים המתוארים להלן:

מתוך המחקר של צ'יקסנטמיהאיי. מקור: ויקיפדיה. תרגום: כותב המאמר.

כפי שניתן להסיק מן התרשים, מצב זרימה מתרחש רק כשרמת האתגר העומדת בפני האדם הינה גבוהה מרמת האתגר הממוצעת (ביחס לאותו אדם) וכן כשרמת היכולות והכישורים שאותו אדם מפגין על מנת לצלוח את האתגר הינה גבוהה מהממוצע. 

'עוררות' בשונה מכך היא מצב בו האתגר אמנם גבוה מהרגיל אך היכולת עדיין לא הגיעה למימוש הפוטנציאל. באזור זה אנו נוטים לצאת מאזור הנוחות – מתרחשת בו למידה רבה אך נדרשת עלייה ברמת הביצוע על מנת להיכנס לזרימה. בצד השני והמשלים של המטבע ישנה 'שליטה'. אזור זה מאפיין מצב בו רמת הכישורים המוצגים הינה גבוהה מהממוצע אך המשימה איננה מספיק מאתגרת. לאזור זה ניתן להתייחס כאזור הנוחות – אנו שלווים ובטוחים אך יש להתמודד עם אתגר גדול יותר על מנת לזרום. מכל זאת אנו למדים שזרימה היא האיזון הדק והמתוק העומד בדיוק על גבול אזור הנוחות.

… זרימה היא האיזון הדק והמתוק העומד בדיוק על גבול אזור הנוחות

קוטלר שייך את יחס האתגר-יכולת לקבוצת הטריגרים הפסיכולוגיים – אסטרטגיות המונעות באופן פנימי, אשר מופעלות על ידי מיקוד תשומת הלב בהווה: מה שניצב ממש מולנו, או הפעילות בה אנו עוסקים. קבוצה זו כוללת שלושה טריגרים נוספים: ריכוז אינטנסיבי וממושך במשימה, מטרה ברורה וחד משמעית, ומשוב מיידי.

חיזוק לטבלת הזרימה של צ'יקסנטמיהאיי התקבל לאחרונה כשפותח הכלי הראשון למדידת זרימה ספציפית לקריאה (RFSS – Reading Flow Short Scale), אשר באמצעותו גילו החוקרים קשר חיובי בין מידת ההתאמה הנתפסת של כישורי הקורא לרמת הטקסט, לבין רמת הזרימה אותה יחווה בקריאה, ובנוסף התגלה קשר חיובי בין זרימה בקריאה להנאה. לכן, אם עוד לא מאוחר להמלצה שכזו: אם ברצונכם ליהנות מזרימה בעודכם קוראים את המשך טקסט זה, וודאו שרמת האתגר של המאמר תואמת את כישוריכם, נטרלו הסחות דעת מסביב והבהירו לעצמכם מהי מטרת הקריאה.

אל הטריגרים הפסיכולוגיים מצטרפים הטריגרים הסביבתיים המסייעים להתקדם למצב זרימה. על הסביבה להיות עשירה – סביבה חדשה, מורכבת, דינאמית או בלתי צפויה, מחדדת את הריכוז ואת תשומת הלב – ובעלת סיכון גבוה שכן ריכוז ותשומת הלב מוגברים באופן אינסטינקטיבי כאשר מתעוררת בנו תחושת סכנה. הכוונה הינה לכל איום סובייקטיבי ונתפס, יהא זה דיבור בפומבי או סכנה פיזית עבור ספורטאי אקסטרים. 

כעת אנו מגיעים לקבוצת השלישית – הטריגרים היצירתיים. זו קבוצה פשוטה יותר במובן מסוים כיוון שהיא מורכבת מטריגר אחד ומיוחד והוא: יצירתיות. קוטלר מפרק מושג זה לשתי יכולות נפרדות אך שזורות זו בזו – זיהוי תבניות מצד אחד ונטילת סיכונים מצד שני. זיהוי תבניות הינו יכולתו של המוח לפרק דפוסים קיימים (צבעים, נתונים, צורות, תנועות, צלילים, מושגים, הצלחות, סיכונים, וכולי) וליצור רעיונות חדשים באמצעות דפוסים אלה על ידי קישורם לרעיונות חדשים. נטילת סיכונים היא האומץ הדרוש על מנת להביא רעיונות חדשים אלו אל אוויר העולם. כדי להבין טוב יותר את כוונתו של קוטלר אפשר להיזכר בתפוח המפורסם אשר נפל על ראשו של ניוטון לפני שהציע באומץ את מושג הכבידה. מסתבר שזרימה מעוררת יצירתיות, שמעוררת זרימה וחוזר חלילה. מחקר שנערך הראה עלייה של בין 400 ל־700 אחוזים ביצירתיות במהלך זרימה וכמה מחקרים נוספים מראים כי זרימה משפרת ביצועי יצירתיות גם ביום וביומיים שאחרי המצב. 

שיטת החינוך מונטסורי היא דוגמה טובה לשילוב בין סוגי הטריגרים השונים. על פי מונטסורי התלמיד בוחר מה, כמה, מתי ואיך ללמוד. כמו כן מושם דגש גדול על למידה מתוך עשייה להבדיל מלמידה פסיבית, קרי ישיבה בכיתה והאזנה למורה. שיטה זו כוללת בתוכה כמה מהטריגרים שהזכרנו כגון ריכוז אינטנסיבי וממושך הנגרם מהלמידה המוכוונת-עצמית (אנו משקיעים יותר תשומת לב לפעילויות שאנחנו בחרנו לעסוק בהן), וכתוצאה משימוש בחושים רבים לצורך למידה מתוך עשייה, פיתוח יצירתיות הנובעת מדרכי הלימוד השונות, וכמובן סביבה עשירה ומגרה. צ'יקסנטמיהאיי עצמו חקר שיטת חינוך זו כחלק מהניסיון למצוא זירות גדושות בזרימה וגילה כי ילדים שהתחנכו בשיטה נוטים לקבל ציונים גבוהים יותר מחבריהם לשכבת הגיל הן במבחנים אינטלקטואליים והן במבחנים חברתיים.

משחק קבוצתי

עד כאן נגענו בטריגרים לזרימה של האדם הבודד, אך אל לנו לשכוח שגם זרימה קבוצתית הינה תופעה מעוררת השתאות. חשבו למשל על קבוצת מחליקות קרח אומנותי, על האופן בו כל מחליקה יודעת בדיוק מה עליה לעשות באופן המיטבי, היכן חברותיה לקבוצה ממוקמות, מה עליהן לעשות וכיצד הן מסונכרנות; נסו להיזכר בריקוד בו היה נראה שהקבוצה פועלת כאורגניזם אחד מתואם להפליא. 

גם כאן, על אף שהזרימה מופיעה ביתר שכיחות, יחסית, אצל ספורטאים, היא איננה מוגבלת לענף זה בלבד. ניתן למצוא זרימה קבוצתית גם בלהקות, קבוצות עבודה או יחידות צבאיות. כאן מתעוררת חשיבותם של תשעת הטריגרים החברתיים. חלק מהטריגרים הללו הם הרחבה גרידא של הטריגרים האישיים שהזכרתי לעיל, בעוד אחרים ייחודים יותר למבנה קבוצתי של אנשים כגון שוויון השתתפות ורמת מיומנות והטריגר "אומרים כן להכל" שמשמעותו היא, על פי מילותיו של קוטלר, ש"אינטראקציות צריכות להיות תוספות יותר מוויכוח". 

כל קלט לקבוצה נדרש להיות מוסיף וחיובי, ולא מפחית ושלילי. במקומות עבודה, טריגר זה משפיע רבות על אופן הקבלה של רעיונות חדשים והיכולת לבצע סיעור מוחות פורה. מספרים כי בחברת Amazon מיסדו את ה־"תמיד כן" כך: אם מנהל מעוניין לדחות רעיון חדש המוצע לו, הוא אינו יכול פשוט לומר לא ובזאת לסיים, אלא נדרש לכתוב שני עמודים המנמקים את טעמי הסירוב לרעיון. את כתב הסירוב הזה הוא גם נדרש לפרסם ברשת הפנימית של החברה. כך הופכת אמירת ה־"לא" לקשה יותר. התוצאה הנלווית היא יצירת מומנטום, רוח שיתופית וחדשנות בזכות העצמת רעיונות הדדית.

העכשיו העמוק ואובדן העצמי

כיאה לתחום מחקר העוסק במצבי תודעה אלטרנטיביים, לא ניתן שלא להתייחס לתמורות הביו־כימיות המתרחשות במוחנו במהלך זרימה. העניין במדעי המוח שמאחורי זרימה החל לפרוח ממש לאחרונה ובקצב מסחרר. מי שמוביל את המגמה הוא החוקר לנוירו־קוגניציה ארנה דיטריך.

אחד הדברים החשובים והבולטים שהמחקר המוחי גילה נוגע ישירות לכמה מן המיתוסים שלנו לגבי ביצועים אופטימליים. אחד מהם, אשר בולט לשמצה, הוא המיתוס על פיו בני אדם מממשים רק עשרה אחוזים מהפוטנציאל המוחי. קודם לכן ציינו שזרימה מאופיינת בביצועים מרשימים, עד כדי שחלק מהחוקרים תיארו אותה: "מצב התודעה האופטימלי, בו אנחנו מרגישים בשיאנו ומתפקדים בשיאנו". זאת, בשילוב עם המיתוס אמור להביא אותנו למסקנה שזרימה היא מצב תודעתי המשקף את מלוא מאת האחוזים של הפוטנציאל המוחי הגלום. מסתבר שהפוך גוטה, הפוך.

בזרימה אנחנו משתמשים דווקא בפחות חלקים מהמוח. מבחינה מדעית, התופעה קרויה בשם היפו־פרונטליות חולפת (Transient Hypofrontality). "היפו", ההפך מהייפר, פירושו האטה או השבתה, ו"פרונטליות" מתייחס לקליפת המוח הקדם-מצחית, אחד האזורים החשובים במוח ("חולפת" מעידה על כך שהתופעה זמנית). קליפת המוח הקדם-מצחית אחראית על התמודדות עם בעיות לוגיות מורכבות, תכנון ארוך טווח, תחושת המורל וכוח הרצון. בזרימה חלק זה הופך שקט. למעשה מדובר בעסקת חליפין – המוח צורך הרבה אנרגיה לריכוז אינטנסיבי וכדי לפצות על כך הוא משבית תפקודים אחרים לא קריטיים. בתרגום למספרים נאמר שמערכת העצבים האנושית איננה מסוגלת לעבד יותר מכ־110 ביטים של מידע בשנייה. לדוגמה, על מנת לשמוע ולהבין אדם המדבר אליכם, אתם נדרשים לעבד כ־60 ביטים של מידע בשנייה. זו הסיבה שאין אנו מסוגלים להאזין ולהבין יותר משני אנשים בעת ובעונה אחת. כאשר נמצאים בריכוז המוחלט של הזרימה, למוח לא נותר מספיק קשב על מנת לנטר כיצד הגוף מרגיש או מה צריך לקנות בדרך הביתה.

כאשר נמצאים בריכוז המוחלט של הזרימה, למוח לא נותר מספיק קשב על מנת לנטר כיצד הגוף מרגיש או מה צריך לקנות בדרך הביתה

כשקליפת המוח הקדם־מצחית מושבתת מתחילים לקרות דברים מוזרים. מדוע תחושת הזמן מתעוותת במהלך זרימה? מסתבר שהאזור במוח האחראי על עיבוד הזמן נמצא בקליפה הקדם־מצחית. כשאזור זה כבה נעלמת ההפרדה הקבועה בין עבר, הווה ועתיד, ועוברים למה שקרוי בפי החוקרים 'העכשיו העמוק' (The Deep Now) . במצב זה אין דאגות לגבי העתיד או מחשבות חוזרות ונשנות על העבר. מלבד תחושת השלווה המתלווה למצב זה, יש באמתחתה השלכות משמעותיות על ביצועים שכן מלוא תשומת הלב מוקדש להווה ולתפקוד העכשווי.

דבר דומה קורה גם לתחושת העצמי. תחושת העצמי מורכבת מרשת של נוירונים הנמצאים בקליפת המוח הקדם־מצחית. רשת זו קרויה גם בשם 'רשת ברירת המחדל' (Default Mode Network) והיא מקום משכנו של האגו. כשחלקים מהרשת כבים, כל הרשת קורסת, ותחושת העצמי מתפוגגת. גם כאן ניתן למצוא השלכות הן על הביצועים – הביקורת העצמית והקול הקטן בראש שמפקפק ביכולותינו, נעלמים – והן על רווחת האדם – תחושת חופש ושחרור, מעין תחושה בה אנחנו מפסיקים לעמוד בדרך של עצמנו. כתוצאה מכך, הנכונות לקחת סיכונים והיצירתיות של האדם מתגברות משמעותית.

את ההשלכות של אובדן העצמי והמעבר לעכשיו העמוק ניתן לראות בבירור במקום העבודה, שם לזרימה ישנן השלכות עצומות על התפוקה. כולנו מכירים את האימרה הישנה "בחר עבודה שאתה אוהב ולא תעבוד יום נוסף בחיים שלך". אולם במציאות של המאה ה־21, אנו מוצפים הסחות דעת – טלפון מזמזם, התראות מייל – אשר גוזלות זמן עבודה יקר ופוגעות באפקטיביות של העובדים. חברות בהן יש מדיניות החזרת תשובה על מיילים תוך שעה יורות לעצמן ברגל מבחינת יכולת העובדים להיכנס לזרימה. לכן קוטלר מייעץ להניח שלט על השולחן או דלת המשרד שאומר "לכו מפה, אני בזרימה". עובדים המסוגלים להתנתק מעצמם ומסביבתם ולהיכנס עמוק אל ההווה מצליחים להתמקד וליהנות מעבודתם הרבה יותר. להיות 'בזרם' יכול גם למתן את ההשפעות של אותן הסחות דעת מתמידות על היצירתיות. ממצא נוסף מהמחקר של חברה מקינזי הראה כי עליה של 15% בזרימה במקום העבודה מכפילה את התפוקה.

מלבד שינויים נוירו־אנטומיים אלו, אדם הנמצא בזרימה מקבל גם זריקת טורבו נוירו־כימית. במוח האנושי קיימים מוליכים עצביים אשר מתפקדים כמולקולות מסרים, באמצעותם המוח מדבר עם עצמו. במצב זרימה אנו מקבלים חמישה מתוך ששת המוליכים העצביים ה־'עוצמתיים' ביותר שהמוח יכול לייצר. כל החמישה משפרים ביצועים, הן פיזיים והן קוגניטיביים. מבחינה פיזית הם מגבירים כוח בשריר, מחלישים את תחושת הכאב ומשפרים את זמן תגובת השריר. מבחינה קוגניטיבית הם משפיעים על מוטיבציה, למידה ויצירתיות: כל חמשת הנוירו-טרנסמיטורים הינם 'סמי עונג', מהסוג המרוכז ביותר שהמוח מסוגל לייצר (כמה מהם אכן מופרשים באמצעות חומרים דוגמת קנאביס, קוקאין, MDMA וכולי). זרימה הינה המצב היחיד בו כל החמישה מופרשים, דבר המסביר את המוטיבציה הפנימית הגבוהה, ויש שיאמרו הממכרת, לעסוק בפעילות הגורמת לזרימה.

בנוסף, המוליכים העצביים משפרים את קצב קליטת המידע, יכולת זיהוי תבניות, יכולת החשיבה הרוחבית והיכולת להעביר מידע לזיכרון לטווח ארוך, ובכך מגבירים משמעותית יצירתיות ולמידה. מחקר של הסוכנות הממשלתית האמריקאית DARPA מצא כי מפעילי מכ"מים וצלפים אשר התאמנו במצב זרימה הגיעו לרמת מומחים במחצית זמן הלימוד. מנקודת מבט ארגונית, יש לכך השפעות פוטנציאליות אדירות על מבנה ויצירת סביבת עבודה, אשר יכולה לטפח מערכי הכשרה ופיתוח יעילים יותר.

הצד האפל של הזרימה

לצד כל המספרים המרשימים והמחמאות, הזרימה רכשה לעצמה גם ביקורת שלילית, המתמקדת בשתי נקודות עיקריות. הראשונה מתייחסת לאמור קודם בנוגע להתמכרות למצב. מלבד ההתמכרות הפיזיולוגית לכימיקלים המופרשים במהלך זרימה, יכולה להיווצר גם התמכרות פסיכולוגית לשהות במצב בו אנחנו מתפקדים במיטבנו, שוברים שיאים ומרגישים חסרי עכבות. היות וחלק אקוטי בזרימה הוא הצורך באתגר, המכורים לה מוכרחים להמציא לעצמם מטרות חדשות ומאתגרות יותר מפעם לפעם, ובהיעדר כאלו יכולים להתפתח תחושת אי־נחת ואף דיכאון. לעיתים הצורך בלהיכנס שוב לזרימה ולמצוא את הריגוש הבא יכול לדחוף אדם לאתגרים מסכני חיים, ויעידו על כך מאות הפציעות ומקרי המוות של ספורטאי אקסטרים אשר ניסו למתוח את כישוריהם אל מעבר ליכולתם.

לעיתים הצורך בלהיכנס שוב לזרימה ולמצוא את הריגוש הבא יכול לדחוף אדם לאתגרים מסכני חיים, ויעידו על כך מאות הפציעות ומקרי המוות של ספורטאי אקסטרים אשר ניסו למתוח את כישוריהם אל מעבר ליכולתם

הנקודה השנייה מאיימת פחות והיא נוגעת להיבטים היותר יום־יומיים של הזרימה. הביקורת הנשמעת היא שניתן להיכנס לזרימה רק כששרויים בעשייה כלפיה ישנה כבר תשוקה מבעוד מועד והיא מהנה בלאו הכי. קרי, אף אדם לא ניכנס לזרימה כשהוא ממלא את טפסי המס השנתיים שלו. תשוקה ועניין בעשייה הם אכן תנאים חשובים ביצירת זרימה מנקודת המבט של טריגר הריכוז היות ואנחנו מקדישים יותר תשומת לב לדברים שאנחנו אוהבים ונוטים להתרכז יותר בנושאים שמעניינים אותנו. עם זאת, על אף הקושי למצוא עניין בתחומים מסוימים, ישנן דרכים שונות ומגוונות למקד את תשומת הלב בבחירתנו. אחת ההצעות של קוטלר לאותו בחור הממלא טפסים תהיה לאתגר עצמו באמצעות משחק שמטרתו לסיים את מילוי הטפסים במחצית מזמן של שנה שעברה.

עת לכל דבר

הכניסה למצב נפשי של זרימה יכולה להיעשות בכמה וכמה דרכים. לכל אחד ואחת ישנם טריגרים שונים ופעילויות שונות שהם נהנים לעשות. החדשות הטובות הן שלפעמים, כדי להשיג זרימה צריך פשוט לעשות את מה שאנחנו אוהבים לעשות: לטפס על סלעים, לכתוב קוד, לעשות יוגה או פשוט לנהל שיחה מרתקת. 

ב־Flow Genome Project יצרו שאלון זרימה אישי שמטרתו להתאים לאדם את 'פרופיל הזרימה' שלו, דוגמת פרופיל ה'חושב לעומק' אשר משיג זרימה מפעילויות כמו הליכה ארוכה, גינון, נגינה או לחלופין פרופיל ה־'מטען הקשיח' שזקוק לפעילויות מעט יותר מסעירות כגון סקי, צניחה ואגרוף. מרטין סליגמן, עמו התחלנו את הדיון, טוען כי הדרך הטובה ביותר להכניס זרימה לחיים היא לבנות אותם סביב חמשת התכונות החזקות ביותר שלנו (שגם לשם מציאתן נבנה שאלון). הוא מדגיש כי ביכולתנו להתאמן על המצב, לחקור ולגלות עוד טריגרים שעובדים עבורנו ולהתאים את סביבת חיינו כך שתתמוך ביכולתנו לזרום.

הבה ניזכר שבתחילת המאמר תהינו בעניין תרומת הזרימה לתחושת האושר של האדם. כפי שנוכחנו לדעת, לזרימה יש הרבה מן המשותף עם מצבי תודעה אקסטטיים אחרים דוגמת מדיטציה עמוקה וטראנס המתבטא באובדן הכרה עצמית, תפיסה שונה של זמן ומרחב וכן, גם תחושת אושר עילאי ושלווה, שאינו מתבטא בחיוך או בצחוק דווקא. אך ייחודויות הזרימה ביחס לאותם מצבי תודעה היא האפשרות לתעל מצב אקסטטי של האדם להשגת ביצועים אופטימליים ומתיחת קצה גבול היכולת האנושית, כמעט בכל תחום אשר ניתן לעלות על הדעת.

המיתוס על פיו עת לכל דבר (או "לכל חפץ" אם להשתמש במילותיו של קהלת) – יש זמן לעבודה ומאמץ ויש זמן להנאה ומנוחה, פשוט מתנפץ כשמדברים על זרימה. הבחירה בין מה שרצוי למה שנדרש לא נחוצה יותר. להיפך, חקר המצב מראה שהשואף לכבוש פסגות חדשות בתחום עיסוקו, מוכרח לשאוב הנאה מן העיסוק עצמו. זאת ועוד, עצם המשמעות המילולית של המושג, המתארת את המרגש במצב, מעידה על כך שעל מנת להגיע להישגים אלו אין צורך לחרוק שיניים ולמשטר את עצמנו, אלא מספיק לאפשר לכישורים שלנו לזרום באופן ספונטני וחסר מאמץ. 

זכרו, אולי, כמחשבת סיום את עצמכם ביום חופשה אחרון או כשהרגע הסתיים פסטיבל מוזיקה מדהים – אז מקוננת התחושה המציקה במעט של "אין ברירה, עכשיו צריך לחזור לשגרה האפורה". בזכות הזרימה תחושה קיומית זו יכולה להיעלם. יש באפשרותנו להביא את אקסטזת הפסטיבל ושלוות החופשה הביתה, לשגרה. לשם כך, עלינו להרשות לעצמנו לשחות עם הזרם.

דימוי שער: "אדם גולש על גלים", Tim Marshall. מקור: Unsplash.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב print
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email