בכל פעם שאני קורא מחדש, אני נוכח לדעת שלא קראתי

האם שפה יוצרת מציאות או שהיא אשליה המכסה אותה? המבט היוגי מבקש לקלף מהתודעה את שכבות השפה ומזמין אותנו לנסות ולהתבונן במציאות ללא מחשבות ומושגים
הדחף של רבים מאיתנו להיחשף אל תופעות שמערבות מוות, אלימות ושאר מרעין בישין הוא חידה פסיכולוגית אפופת מסתורין. מהיכן הוא מגיע? מה ניתן ללמוד אודותיו? צלילה אל נבכיה האפלים של הסקרנות המורבידית.
ההיזכרות איננה תהליך תמים. כאשר אנחנו זוכרים, הזיכרון מתגבש מחדש. מה התוצאה – האם הזיכרון נפגם בתהליך ההיזכרות, או שמא דווקא משתפר? התשובה אינה מובנת מאליה.
המוח האנושי, ככל הנראה החידה הקשה שידענו, מציב את הפסיכיאטריה מזה שנים בפני אתגרים מהותיים בכל הנוגע לאבחון ולטיפול בהפרעות נפשיות. גישה חדשה בתחום מציעה הסתכלות חישובית על המוח ועל אופן פעולתו ומביאה עמה רוח אופטימית ותקווה כי שימוש במודלים מתמטיים יביא לפתרון אחת התעלומות הגדולות ביקום
מרבית התנועות הרוחניות של העידן החדש טוענות לדעת מה חשוב באמת ומטיפות לנטוש את החומרי, גם אם רבות מהן נכשלות בכך בעצמן. ניו אייג': סופרמרקט רוחני או התעוררות של ממש?
לאורך ההיסטוריה ניסו אחדים לתכנן שפות מאפס. מה דחף אותם לכך? ומה ניתן ללמוד מזה? מסע אל ארץ השפות המתוכננות
לווינים, מטוסים ורחפנים מביטים בנו ללא הפסקה. כיצד הפכנו נתונים למבט תמידי? האם ניתן לחמוק ממנו? ואיך תסייע לנו בכך האמנות?
האם ישנה תכלית לכאב שבחיינו? מבט אמיץ אל מעמקי הסבל ברוח הזן – בין הבודהה לאפלטון​
מה סם הרדמה, חוויות מיסטיות ונזיר וייטנאמי יכולים ללמד אותנו על תודעה? על היכולת שלנו לשלוט בעצמנו ולנוע על הציר שבין החוץ לפנים
דקארט הטיל ספק קיצוני בכל וביטל את המציאות עד שלא נותר ממנה כמעט כלום. על הכרה, ספקנות ועל האפשרות שבסוף הדרך – תיתכן גם מעט נינוחות
אנו חיים בתקופת מעבר וכאוס: מה שהיה כבר איננו, ומה שיהיה טרם התגבש. תקופה זו היא הזדמנות ליצירה מחודשת. לשם כך אנו זקוקים למבט אחר – מבט לימינאלי
התרבות המערבית נוטה להשתמש ברגשות אשמה ובושה ככלי משטור וענישה, אך אולי ישנה דרך אחרת, נעימה, רכה ומלטפת יותר?