להישיר מבט מעלה

03/12/2020

/

לווינים, מטוסים ורחפנים מביטים בנו ללא הפסקה. כיצד הפכנו נתונים למבט תמידי? האם ניתן לחמוק ממנו? ואיך תסייע לנו בכך האמנות?

הפגנות, מופעים, משחקי כדורגל, דיווחי תנועה ומזג האוויר, כל אלו מצולמים ממבט ציפור והופכים לאופן הטבעי בו אנו חווים את העולם סביבנו – מ־"מבט על". סקירת פני האדמה ממרומים, הייתה שמורה בעבר למה שנקרא "נקודת המבט האלוהית" ונחוותה בדמיון האנושי בלבד. אך האדם, אשר נהג להסתכל על העולם במבט ליניארי, שינה את נקודת מבטו בעשורים האחרונים: המצאת האינטרנט, פיתוחן של טכנולוגיות מעקב והשימוש הנרחב במפות גוגל ותמונות הלוויין הפכו את "מבט העל" ל־"מבט הכלל".

חיינו רווים בדימויים ממבט על, חסר גוף, מנותק, חד כיווני ויודע־כל: צילומי רחפנים בחדשות הערב, התניידות באפליקציות על גבי תצלומי אוויר במכשיר הסלולארי, עבודות אמנות; מבט העל עובר תהליך נורמליזציה בעודו משתלב בפרקטיקות יומיומיות וכן בחוק, בפעולות צבאיות ואזרחיות כאחד. על פי חגית קיסר, חוקרת פוליטיקה וממשל, "מבט העל" של ימינו, הפך לפרספקטיבה ריבונית מכוונת, חובקת כל ושולטת במרחב. לכן מסביר Jose Rabasa כי תצלום אוויר הינו צורה מורכבת של ייצוג, התופסת כביכול את "מה שנמצא" באופן מלא, כנוף אובייקטיבי. אולם העדות המכנית של אירוע הנתפס בתצלום האוויר – שאנו תופסים כמובן מאליו – מכיל מחיקה, הדרה, יחסי כוחות, שליטה ופיקוח. תצלומי האוויר מפוענחים, מצונזרים, מופשטים מאיכותם ומוגשים לכלל המשתמשים כדימוי מופשט או מסולף.

מאמנות לריבונות

תצלומים אוויריים (תצ"א) משמשים בין השאר לשרטוט מפות, מיפוי גיאוגרפי, ניתוח מקרקעין, תכנון נוף, בינוי ערים, איסוף מודיעין, ביקורת ומעקב. את תצלום האוויר הראשון צילם נַדאר – שם העט של הצלם והעיתונאי גספאר פליקס טורנאשון. נדאר, הנחשב לאחד מצלמי הפורטרט הצרפתים החשובים של המאה התשע עשרה, שילב בעשייתו גם פיתוחים מדעיים עכשוויים, כמו לדוגמא שימוש בתאורה מלאכותית בצילומים תת־קרקעיים שביצע בקטקומבות ובמערכות הביוב של פריז. בשילוב עם חיבתו הגדולה לכדורים פורחים, הפך נדאר לחלוץ בתחום צילומי האוויר, כאשר בשנת 1858 כיוון את המצלמה מתוך כדור פורח בגובה של 262 רגל אל שער הניצחון בפריז. עם פרסומו של תצלום האוויר הראשון, הציע הצבא הצרפתי לנדאר לערוך תצפיות צילום מעל שטחי אויב, אך נדאר סירב. התצלום האווירי הראשון, אם כן, נעשה על ידי אדם פרטי, למטרות מחקריות עבור עבודתו האמנותית.

קריקטורה מאת אונורה דומייה של נדאר מצלם מהבלון הפורח שלו, עם הכיתוב: "נדאר, מרומם את הצילום למעלת אמנות", מאי 1862.

קצב התפתחותו של הצילום האווירי הואץ בסוף המאה ה־19 כאשר הצבא הצרפתי והגרמני החלו להתנסות בחיבור מצלמות מעקב לספינות אוויר. לקראת מלחמת העולם הראשונה, מצלמות חוברו למטוסים וזוויות ראייה וצילום חדשות הפכו לאפשריות. עם השנים, נוצר ביקוש לתצלומי האוויר לא רק בתחום הצבאי-בטחוני אלא גם לצרכים אזרחיים כמו תיירות, מסחר ובינוי. בתקופת המנדט הבריטי נוצר בפלשתינה ביקוש לתצלומי אוויר של "ארץ הקודש" למען התעמולה הציונית ובשנת 1939 אף נוסדה טייסת מקומית לצילומים מן האוויר. בשנות הארבעים הצבא הבריטי צילם סדרות המכסות באופן שיטתי את כל ארץ ישראל מן האוויר, אשר עקבו בין השאר אחר התרחבות היישוב היהודי וישובי חומה ומגדל. סדרות צילומיות אלה שימשו גם כבסיס למיפוי הארץ, ומשמשות כבסיס להשוואה של פני השטח עד היום.

אגם החולה, 1945, באדיבות האוניברסיטה העברית בירושלים, ארכיון תצלומי האוויר במחלקה לגאוגרפיה.

התפתחויות טכנולוגיות לצד קידום תהליכים של אזרוח הטכנולוגיה, אפשרו לשנות ולהרחיב את השיטות והכלים ליצירת ידע קרטוגרפי. מבט העל הפך רלוונטי ונגיש למטרות אזרחיות שונות ומרובות. תהליך זה ניכר בנגישות גבוהה ובדיגיטציה של מערכות מידע גיאוגרפי, מפות, תצלומי אוויר ולוויין, הנגישים לעיון באינטרנט וזמינים לשימושים אזרחיים ומסחריים. בשנת 2000 התאפשר שחרור של ה־GPS לשימוש אזרחי בארצות הברית. מהלך זה גרם להתפשטות מהירה של טכנולוגיות מבוססות מיקום אל חיי היומיום באמצעי תקשורת ניידת ואלחוטית בסלולארי ובמחשבים ניידים. נקודת מפנה זו אפשרה לא רק שימוש בטכנולוגיה באופן אזרחי, אלא אף החלה לפרום את התלות רבת השנים בין הידע המקצועי, המצוי בידי הממשלה, לבין יצירה של תצלומי אוויר באופן עצמאי.

מפרספקטיבה ליניארית למבט העל

התפתחויות טכנולוגיות חדשות של מעקב, ניטור ופיקוח שינו את החוש המרחבי דרכו אנו קוראים את סביבתנו ואת מקומנו בעולם באופן דרמטי בעשורים האחרונים. אחד הסימפטומים של הטרנספורמציה הזו הוא החשיבות ההולכת וגוברת של תצלומי האוויר. אנו מתרגלים למבט העל אשר החל לתפוס את מקומו של הפריזמה החזותית ששלטה בראייה שלנו זמן כה רב: הפרספקטיבה הלינארית. 

פיליפו ברונלסקי, האדריכל האיטלקי בן המאה ה־15, המציא מחדש את הפרספקטיבה המודרנית. הוא ערך ניסוי בו צייר בפרספקטיבה בית טבילה בפירנצה. בנקודת המגוז בציור פער ברונלסקי חור תוך שהוא אוחז מראה אל מול הציור. שיטה זו אפשרה לו להשוות בין מראה המבנה הנגלה אל מול עיניו ובין הקווים אותם שרטט בציורו. תוצאות הניסוי השפיעו באופן אדיר על ההיסטוריה של האמנות המערבית. הסובייקט אמנם לא היה קיים ביצירה, אך הוא היה נוכח בה כנקודה אליה מתנקזים כל קווי המגוז, או כפי שמתאר זאת ז'אק לאקאן:

בכל ציור, שדה מרכזי שאינו יכול להיות אלא נעדר ומומר על ידי חור – שהוא, בקיצור, ההשתקפות של האישון שמעבר לו שוכן המבט

הפרספקטיבה הלינארית, אם כן, מתבססת על צופה נייח, בעל עין אחת, ונחשב כטבעי, מדעי ואובייקטיבי. כלומר, הפרספקטיבה הלינארית מבוססת על אבסטרקציה והפשטה, ולא תואמת אף תפיסה סובייקטיבית. הפרספקטיבה הליניארית, הופכת את המתבונן למציצן, המבין שגם בו מתבוננים באותו האופן ומאותה נקודה שממנו הוא מתבונן, עד שהוא מצטמצם למבט בלבד. הגוף עובר רדוקציה לעין בלבד והופך לנקודה אחת – נקודת מגוז. 

אל קו האופק היציב של הפרספקטיבה הליניארית הרנסנסית התווספו ברבות השנים סוגי ראייה אחרים, עד שהמעמד שלה בתור הפרדיגמה הויזואלית הדומיננטית מתחיל להתערער. במאה העשרים הקולנוע הרחיב את מגמתו של הצילום, עם פרספקטיבות טמפורליות חדשות. עם המצאת התעופה, התווספו אפשרויות של נפילה חופשית והתרסקות, כמו גם התרחבות המבט אל החלל החיצון. כל אלה ועוד, פיתחו פרספקטיבות חדשות וטכניקות התמצאות חדשות, המתבטאות בעיקר בתצלומי אוויר מסוגים שונים. 

איור מ־"Della Pittura" המראה את קו ההיעלמות (1804).

במאה ה־21 התפתחה תרבות וויזואלית רוויה בדימויים ממבט על, בין אם במדיה הצבאית או הפופולארית, או אפילו בתוכנות ואפליקציות. המבט הפך להיות נייד ומכני כבר עם המצאת המצלמה, אך הטכנולוגיות החדשות אפשרו לצופה המנותק להפוך לשולט ויודע־כל, עד לרמה פולשנית, צבאית, אינטנסיבית ונרחבת. כשם שצייר מביט דרך חריר על מנת ליצור קווי חישוב לפרספקטיבה הליניארית, מבט העל מחפש את אלה הנתונים למבט או המנסים להתחמק על ידי הסוואה. זוהי נקודת מבטם של הצלף, הטייס והמצלמה המוטסת. במבט העל אין ניסיון לייצר אשלייה תלת מימדית, עומק שדה או פרספקטיבה, למעשה יש התרחקות מכל הפרקטיקות בייצוג העולם הרנסנסי אשר עוברות היפוך: שלילת המרחב, מחיקת הנפח, ההשטחה והטמעת האובייקט בסביבה. 

צנזורה ומחיקה

כל צילום אוויר ולוויין של שטחי ישראל צריך על פי חוק לעבור את אישורו של משרד הביטחון, וכן להיות ברזולוציה נמוכה יחסית שאינה עולה על שני מטרים לפיקסל. תצלומי אוויר העומדים במגבלות עוברים תהליך צנזורה, בו מוסרים אלמנטים צבאיים ואחרים בהצדקה ביטחונית. עבודותיו של האמן והצלם הבלגי מישקה הנר עוסקות בנושא הצנזורה של תצלומי אוויר על ידי המדינה. בסדרת העבודות בשם "Dutch Landscapes" ישנם מקטעים מצולמים מתוך הנוף ההולנדי כפי שנראה בתצלומי אוויר של מפות גוגל. מבנים צבאיים, ארמונות ואף מבנים אזרחיים של בעלי הון מוסתרים מהציבור על ידי קולאז' צבעוני של כתמים.    

קרדיט: Mishka Henner.

בניגוד לממשלת הולנד, אשר מייצרת אסתטיקה של מחיקה הבולטת לצופה, תצלומי אוויר בישראל עוברים מחיקה אילמת. משרד הביטחון מגביל את מה שניתן לראות דרך רזולוציה נמוכה, פרטים חסרים, טשטוש ומניפולציות נוספות המובילות לדימוי מופשט ומסולף. ההסתרה אם כן, היא כפולה, שכן הקהל הרחב אינה מודע לה – ההסתרה מוסתרת.

הסתרה יכולה לעיתים לנבוע מתוך הטכנולוגיה עצמה ואף עלולה לפעול כנגד "המובט" על פני הקרקע. האדריכל והתיאורטיקן, אייל ויצמן דן בסוגיה של "סף הנראות" בתצלומי אוויר ומראה כי תצלומי אוויר אשר צולמו בארץ בתחילת המאה העשרים משמשים כעדויות לכך שהאוכלוסייה הבדואית מעולם לא יישבה שטחים בנגב. בני אדם, אוהלים, בארות ואף בתי קברות עם מצבות מאונכות לקרקע, הופכים בלתי נראים ברזולוציה של צילומי האוויר, כאשר גרעין התשליל מייצר שטח בקוטר חצי מטר. 

אמנם תצלום האוויר, הטומן בחובו תנאי סף כלכליים וטכנולוגיים מגבילים, נפרץ בשנים האחרונות עם הייצור וההפצה המסחרית של רחפנים, אך עם החופש החדש לתעד מהמרומים עלו חומות בלתי נראות המפלחות את השמיים. המדינה מעניקה רישיונות תעופה לבעלי רחפנים אך מגבילה את השימוש בהם בין השאר דרך אזורים "אסורי טיסה" המוטמעים במערכות ההפעלה של הרחפן. אזורים רגישים – צבאיים, ממשלתיים ואף דתיים, נחסמים במעין "חומה דיגיטלית" המונעת את הנעת מנועי הרחפנים במיקומים אלו. זוהי למעשה טכנולוגיה שהחוק מוטמע בה. בעבודת הוידאו של חגית קיסר וברק ברינקר "האזור האסור: ירושלים", ניתן לראות אחת מחומות אלו, כאשר הטיסו רחפן עד לנקודה בו סירב להתקדם ובכך סימנו את הגבול ההיקפי של האזור האסור סביב הר הבית.

הסוואה והתנגדות

ז'אן פול סארטר טען שמבטו של האחר הוא האלימות בהתגלמותה. המבט ממשטר ומגביל את החופש של הפרט, ובחוויה היומיומית הוא מוטל בכל רגע. מבטו של האחר מעביר את הנצפה תהליך אובייקטיזציה המשנה את עולמי האישי. לכן, כדי להיות חופשי באמת, ממליץ סארטר להיות לחלוטין לבד. 

ברם, מבט העל המתעד ללא הפסק את פני האדמה, רואה ואינו נראה – מייצר סיטואציה בה נדמה שגם אם נבחר בכך, אין באפשרותנו להתחמק מהמבט התמידי המופנה כלפינו ממרומים. אך המודעות למבט הופכת את המרחב לפוליטי, ובכך כל ניסיון הסתתרות הופך לפעולה אקטיביסטית וכל פעולת הסוואה הופכת למנגנון התנגדות.

האמן מאיר גל יצר בשנת 1996 סדרת עבודות בשם "ללא כותרת (מחיקת המוזיאונים הגדולים)". בעבודות אלו מחק גל מתוך המרחב המצולם בצילום אווירי את המוזיאונים כתהליך התנגדות מודע. לטענתו, המוזיאונים מתעלמים מהמציאות הפוליטית ומשתפים איתה פעולה, לכן הם שלוחה מוסווית של המנגנון וצריך להתייחס אליהם כאל מתקנים צבאיים. גל מוחק אותם כדי "לא לפגוע בביטחון המדינה". בעבודותיו מציף גל את העובדה שאומנם צנזורה נתפסת כחלק ממנגנון היררכי וקוהרנטי, למעשה מתגלה מערכת מבוזרת ופרוצה.

מאיר גל, ללא כותרת (מחיקת מוזיאון תל-אביב לאמנות), 1995-6.

ישנן דרכים נוספות להתנגד, שאינן דווקא בפעולת התחמקות, כי אם חילוף תפקידים בין המביט למובט. בחזרה לימיו הראשונים של תצלום האוויר – צילום עצמאי בעזרת בלונים או עפיפונים, מאפשר לפעילים חברתיים וחוקרים, כמו חגית קיסר, לפתח שיטות לצילום אוויר עצמאי. בעזרת שימוש במצלמה דיגיטלית פשוטה, בקבוק פלסטיק, גומייה, חוט, בלון ומתנדבים מהקהילה, נוצר תצלום אוויר באיכות גבוהה, שניתן להגדירה כ"מצולמת מלמטה". תצלום האוויר ה"מקומי", הנעשה בשיתוף עם קהילה, מאתגר את הניסיון השלטוני להפריד, לחלק ולקבע את המרחב. הפרספקטיבה הקהילתית מייצרת ידע מרחבי מסוג חדש, המשבש את הדיכוטומיה בין מבט העל השלטוני ובין המבט האופקי האזרחי. 

להישיר אליו מבט

היטו שטיירל, האמנית והתיאורטיקנית טוענת שהקרקע המדומיינת של תצלומי האוויר מספקת כלי נפוץ להתמצאות במרחב בדומה לתפקיד שהיה בעבר לקווי האופק. אולם, לפי שטיירל, בתקופה הנוכחית אנו מצויים במצב תמידי של "חוסר קרקע" – דיסאוריאנטציה הנובעת מאובדן של קו אופק יציב. לדעתה מימד הזמן יצא מסינכרון ואין אנו יודעים אם אנו האובייקטים או הסובייקטים בעוד אנחנו מסתחררים מטה בנפילה חופשית בלתי מורגשת. נפילה, טוענת שטיירל, היא מצב יחסי: כאשר כולנו נופלים ייתכן שלא נהיה מודעים לכך שאנו בנפילה.

ברוח זו עלינו להכיר בכך שגם מבט העל אינו נותן לנו אלא אשליה של יציבות וביטחון. כדי לנפץ את האשליה זו, ואף להתנגד אליה, עלינו להציף את אופיו הריבוני של מבט העל, המנגנונים הכלכליים העומדים מאחוריו, והיותו חד כיווני. מישקה הנר, מאיר גל, חגית קיסר ואחרים, רותמים את כוחה של האמנות כזירה שניתן לפעול בה בהתנגדות למבט, התחמקות ממנו ואף שינוי הכיוון שלו. בכך הופך המבקר בתערוכה, או הצופה הנתקל ביצירה, למתנגד בעצמו. 

תפקידו של שדה האמנות בחשיפה של המוסתר, באקטיביזם קהילתי, כמו גם ברתימת "הנפילה החופשית" של שטרל, היא החזרת כוח ומודעות לידי האזרח "המובט", ולאפשר לו לא רק להתחמק מהמבט או להתנגד לו אלא גם לרתום אותו למבט אחר – מבט מסוג חדש.

תודה מיוחדת למישקה הנר ולמאיר גל על הסכמתם האדיבה לשילוב עבודותיהם במאמר.
המאמר נכתב בעקבות סמינר בהנחית ד״ר ליאת פרידמן, התכנית למדיניות ותאוריה של האמנויות, בצלאל.

ברנד, רועי, "הפרספקטיבה והמצאת העצמי", אלכסון, (פברואר 2014).
גביש, דב, “תצלומי אוויר של מעופפי מלחמת העולם הראשונה בארץ", קתדרה 7 (ניסן תשל”ח). עמ'150-118
גל, מאיר, "ללא כותרת (מחיקת המוזיאונים הגדולים) 1996", מארב, (יוני 2006).
ויצמן, אייל, סף המדבר, קו העימות, (תרגום: עמי אשר), תל אביב: בבל, 2015.
זהר, אילת, "הסוואה", מפתח, 2018/12, עמ' 33.
סארטר, ז'אן פול, המבט, (תרגום: א' להב) תל אביב: ריסלינג 2007 [1943].
קיסר, חגית, "צילום אוויר (קהילה)", מפתח, 2014/7, עמ' 206-207.
קיסר, חגית, "הרחפן ורוח הקודש: למה אי אפשר לטוס מעל הר הבית", שיחה מקומית, (אוקטובר 2018).
שוב, מורן, "צילום אוויר(פענוח תצ"א)", מפתח, 2014/7, עמ' 189.
Galloway, Anne, “Locative Media as Socialising and Spatializing Practice: Learning from Archaeology”, in Leonardo Electronic Almanac, vol. 14:3 (2006). p. 14.
Henner, Mishka, “Dutch Landscapes”, GARANTA, (April 2012).
Rabasa, Jose, “Dialogue as conquest: Mapping Spaces for Counter Discourse”, in Cultural Critique 6, 1987 pp. 131-159
Steyerl, Hito , “In Free Fall: A Thought Experiment on Vertical Perspective”, e-flux, vol. 24 (April 2011).

דימוי שער: 

תצלום אווירי של מבנים

”, 

מקור: 

Unsplash

.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב print
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email