תחת הזרקור

///

על האופן שבו כמה משיכות מכחול על תמונות שחור-לבן מפיחות חיים ברגעים מהעבר – הייתי בן 16 כאשר מצאתי אלבום משפחתי ישן, אלבום ובו צילומי ילדוּת בשחור-לבן של אמי, דיוקנים מהחתונה של סבי וסבתי וצילומים נוספים של קרובי משפחה (חלקם כבר אינם בין החיים). בעודי מרפרף בצילומים הישנים, לא יכולתי להתנער מהעובדה כי היותם בשחור-לבן חוצצת ביני ובינם. הרי אמי בת ה-5 לא שיחקה בגינה אפורה ודודיה לא ענדו רק תכשיטים לבנים. בו בעת תהיתי אם גרסה צבועה של הצילומים תהפוך אותם לרחוקים-פחות עבורי מבחינה היסטורית. משהו דחף אותי לסרוק את הצילומים למחשב ולפתוח
ככל שקוראים יותר על DMT (דימתילטריפטאמין) כך הולך ונהייה תמוה יותר שמדובר בחומר יחסית אזוטרי בשיח התרבותי. גם מי שלא בקיא בסצנת החומרים הפסיכואקטיביים שומע במוקדם או במאוחר, לפחות במעורפל, על חומרים כמו אקסטזי (MDMA), פטריות הזיה (פסילוסיבין) ואסיד (LSD). אלו חומרים שמקבלים במה די מכובדת ביצירות קולנועיות וספרותיות, ובאמנות בכלל. אבל DMT, החומר הפסיכדלי העצמתי ביותר המוכר כיום לאדם (לצד קרוב המשפחה שלו, 5MeO-DMT), ולדעתי גם המרתק מבין כולם, זוכה לחשיפה אינטלקטואלית פחותה בהרבה (מלבד זאת, כנראה שיהיה מיותר לציין ששימוש, אחזקה, ייצור או סחר בחומרים פסיכדליים, נכון למועד כתיבת שורות אלו, אינו חוקי).

בקדמת הבמה

///

על האופן שבו כמה משיכות מכחול על תמונות שחור-לבן מפיחות חיים ברגעים מהעבר – הייתי בן 16 כאשר מצאתי אלבום משפחתי ישן, אלבום ובו

הקבועים

///

אורית יושינסקי טרופין

הומו פאבר: מחשבות על עבודה

ד"ר עידן קורנבלום

על הוודאות: הסימולציה ואני

נופית פרייצייט

הסאב של הטקסט: ביקורת סרטים

אלמוני עתידי

אולי זו תהייה את?

///

///

///

נגן וידאו
נגן וידאו
נגן וידאו

///

coherence_xlg (1)

תגידו משהו

אנחנו מחפשים אנשים יצירתיים וסקרנים, כאלו המוצאים משמעות בהפצת ידע ויצירת שיח מאתגר, כאלו שעבורם ביטוי עצמי הוא כאוויר לנשימה, שאת צמאונם האינטלקטואלי לא ניתן להרוות ושמבחינתם אין כזה דבר — ”עמוק מדי“. אנחנו מחפשים אמני מילים ומחשבה. קראו את הקול הקורא שלנו.

הספרייה